ושתי המלכה

ושתי המלכה

מאיר שמגר המכונה "שמידק", היה רווק גבה קומה, בעל מבטא הונגרי כבד ויד כבדה ידועה לשמצה. כדי להשלים את דמותו המפחידה היה צמוד אליו כלב בולדוג מזיל ריר ומפחיד כמוהו העונה לשם "טיטו".

"שמידק" הקסים אותי בדרך שבה היה מתנהל עם סוסים כי אני חלמתי רק מתי אני כבר ארכב עליהם. הוא טיפל בהם באהבה ובהבנה והאופן שבה הוא הניח אוכף על גבו של סוס מבלי לעצבן אותו השאיר אותי פעור פה. קסם זה גבר על הפחד ממנו ומכלבו, והוא שדחף  ילד בן 6, לחדור לממלכה שלו, היא אורוות הסוסים.

לרוע מזלי התקרבתי יתר על המידה לתאו של סוס עצבני בשם "פורים", שללא היסוס  הביא לי "ביס" במצח שהשכיב אותי על הרצפה. מבועת זב דם וצורח מכאב התרוממתי כדי לברוח משם, ומי שבא בריצה ולקח אותי למרפאה היה לא אחר מאשר "שמידק".

כנראה שהאירוע הזה נגע לליבו ודחף אותו ללמד אותי לרכב. ולשם זה הוא בחר בסוסתו המועדפת העונה לשם "ושתי". סוסת עבודה לבנה שקטה ומסורה. באחד מימי הרכיבה שלי, חזרה ושתי לאורווה ללא הרוכב שלה. במהלך הרכיבה נבהלה, והתרוממה על רגליה האחוריות, ואני פשוט החלקתי ממנה לאחור. והיא פרצה בריצה הביתה.

לאחר שהכניס את ושתי  לתאה, רץ "שמידק" בבהילות לפעמון הברזל, והזעיק דרכו את החברים ללכת ולחפש אותי. עד שמצאו אותי צועד ללא חבלה רצינית בדרך מהיער, עברו עלי דקות ארוכות של חרדה. הייתה זו שעת דמדומים והתנים ביער החלו כבר  לילל והסיפורים שפשטו בעמק על הצבועים שאכלו ילד מכפר יהושע עלו בראשי הקטן והגבירו את צעדי הקצרים.

את סופה של ושתי הביא ג'ינג'י אחד מקבוצת "תומר", שהדהיר אותה עד מוות. כשהחזיר אותה לאורווה כולה רטובה ומעלה קצף היא פשוט נשכבה ומתה. סוס זו בהמה מאוד רגישה וגאה ולכן היא מוסרת את הלב והנשמה שלה לרוכב עליה.

מה שלקחתי עימי לאורך השנים לא היה זיכרון המכות שחטף הג'ינג'י מידו הכבדה של "שמידק", אלא את הברור הבלתי פוסק בתוכי, שגם האדם הוא רגיש וגאה, והוא בשביל גאווה מוכן למות.

אז תגידו, מה ההבדל בין אדם לבהמה?

סוס שואל למה אני חי?


Comments are closed.