העולם הזה- מהנה או מענה?

העולם הזה- מהנה או מענה?

לפני שנדון בשאלה החשובה הזו, יש לציין מספר קטן של עובדות רלוונטיות. קודם כל, יש להבין את האופן הסלקטיבי בו כל אחד ואחת מאתנו קולטים ותופסים את המציאות. העולם של האחר הוא לא העולם שלך וכן הלאה. כל אחד חש את העולם לפי סולם ערכים שונה, לפי המבנה הרגשי והחושי שלו, לפי האמונות הפנימיות שמפעמות בו ועוד.

כלומר, ישנו עולם אחד אך אינסוף נקודות מבט לחוות אותו ולעבד את החוויות האלו. עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון היא היכולת שלנו לשנות את נקודת המבט שלנו ואת האופן בו אנו תופסים את העולם ובכך להפוך התמונה כולה כולל ההרגשה שלנו בחיים בכל רגע ורגע.

אז האם העולם שלנו מהנה או מענה? תלוי את מי שואלים ומתי. אנשים שבוחרים ליהנות ולהפיק את המיטב מכל רגע בחייהם, הם אלו שדבקים במטרתם. ככל שמטרה זו תהיה נעלה וגבוהה יותר ותדרוש השקעה גדולה יותר מצד האדם שחושק בה, כך ההנאה מהשגתה ואף מהדרך אליה תגבר. בדומה לאדם שזכה בסכום כסף נכבד והוא צוחק כל הדרך לקבלו.

כיצד ניתן להפוך את חיינו להנאה צרופה? קודם כל, לבחור את המטרה שלנו ולקדש אותה. כלומר, לברר אותה היטב ולהבין את גודל החשיבות שלה עבורנו ומשם לגזור צעדים ויעדים ברורים עד להשגתה המלאה. שנית, על מנת להשיג הנאה אמתית ולא כזו שחולפת עם הרוח, יש להתמקד במטרה שאינה מתכלה, כלומר אינה חומרית ואוזלת. אם נבחר למשל באכילת גלידה כמטרה, סביר מאוד להניח שנתאכזב מהר וההנאה תתנדף כלא הייתה ברגע שהגלידה תימס או תאכל. לכן, הכוונה בבחירת מטרה צריכה להיעשות ממקום פנימי ורגשי.

מטרה שתוכל להסב למבקשים אותה אושר והנאה אמתיים היא שיפור מערכות היחסים עם הסובבים אותנו. זו מטרה לכל החיים ושכרה ההולם מונח לצידה בכל צעד ושעל. מטרה שכזו היא דוגמה מצוינת למי שרוצה ליהנות ולא להתאכזב שוב ושוב מגלידות נמסות. שיפור מערכות היחסים עם הסביבה שלנו תורם לבריאות, לאושר ולהצלחה בכל אחד מפלחי החיים. עובדות אלו מגובות במחקרים מהימנים ואין מי שחולק עליהן.

אם נתמקד בשיפור איכות מערכות היחסים אשר קיימות בינינו ומהוות בסיס לכל תחום בחיינו, נזכה לשינוי חיובי בקנה מידה פרטי וכללי כאחד. החיים יהפכו להנאה צרופה. כמובן שיתעוררו אתגרים רבים אשר יסבו לנו הנאה רבה כאשר נתעלה ונתגבר עליהם. כגודל ההשקעה שלנו כך גודל ההנאה. לסיכום, עבור מי שבוחר נכון את מטרותיו, העולם מהנה ולא מענה.

מתי כבר נפסיק לדאוג?

כל החיים אנחנו עסוקים בלדאוג לעצמנו, וכך עוזבים את העולם

חכמת החיבור מימי אברהם אבינו מספרת לנו :

"אדם לא יכול ולא צריך לתקן את עצמו, הוא נולד מושלם ………"

לכן, אין לנו באמת סיבה לדאגה. אבל אם כבר דואגים, שנדע שהסיבה לכך היא, שזה בא להזכירנו שפסקנו מלחשוב על האחרים.

למה לנו לחשוב על האחרים? כי זה משתלם לנו!

צא ולמד:

אחד מחוקי הטבע הכללי שקיימו בני ישראל מתקופת אברהם אבינו עד חורבן בית ראשון היה "ערבות ". לא כסלוגן, אלא כחכמת חיים אותה חיו יום ביומו לאורכה של אותה תקופת פריחה. ביחסי הערבות אנחנו משתמשים נכון בטבע האגואיסטי שלנו ואז הדאגה לעצמנו ואיתן יחד הצרות נעלמות.

מתי נפסיק לדאוג כבר שאלנו?


Comments are closed.